פסק-דין בתיק ה"פ 638-09

המבקש עתר למתן פסק-דין המצהיר על ביטול היותו חייב בתיק הוצאה לפועל, ובמקביל הגיש בקשה לסעד זמני שיורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדו.

טענת המבקש היא, שבעת ביצוע הליך של הוצאת מעוקלים מביתו, במסגרת הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגד אשתו, אולץ לחתום על הסכמתו לערוב לחובותיה. לפיכך, ומאחר שלטענתו הפיכתו בדרך זו לחייב בתיק ההוצאה לפועל נעשתה שלא כדין, יש לבטלה.

רקע דיוני והערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי והבקשה לסעד הזמני הוגשו ביום 2.7.2009. בהתאם להחלטת כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל מאותו יום, עוכבו הליכי ההוצאה לפועל ונקבע דיון במועד סמוך. לבקשת בא-כוח המבקש ובהסכמת בא-כוח המשיב, נדחה הדיון ליום 17.9.2009. במועד זה נחקרו העדים על תצהיריהם, ובהסכמת הצדדים מונה גרפולוג מומחה מטעם בית המשפט לבדוק אם המבקש הוא שכתב את המילים שלצד חתימתו. ביום 13.12.2009 העיד עד נוסף מטעם המבקש.

חוות-דעת המומחה התקבלה ביום 31.12.2009 ובהתאם להחלטה מיום 8.1.2010 הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. מטעם המבקש הוגש ביום 21.3.2010 ומטעם המשיב הוגש ביום 21.4.2010.

3.         תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו כאמור, לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

קיצור העובדות הרלוונטיות

4.         נגד אשתו של המבקש, הגב' סיגל שוורץ (להלן - החייבת), נפתח ביום 16.12.2007 תיק הוצאה לפועל, שיתרת החוב בו בעת הגשת התובענה הנדונה הייתה בסכום שעלה על 150,000 ש"ח (תיק הוצל"פ ירושלים 03-33759-07-7). ביום 26.8.2008 בוצעה פעולה של עיקול והוצאת מעוקלים מביתם המשותף של המבקש והחייבת ובמהלכו מולא טופס ביצוע הליך (להלן גם - הטופס).

לאחר דין ודברים ממושך בין המבקש לבין מבצעי העיקול, חתם המבקש על הסכמתו שנכתבה על הטופס, שלפיה יערוב לחובה של החייבת, יהיה חייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל, ותוך שבעה ימים (עד יום 3.9.2009), ישלם סך של 15,000 ש"ח על חשבון החוב ויפעל לקידום הסדר באשר ליתרת החוב.

5.         ביום 15.1.2009 הגיש המבקש בקשה אל ראש ההוצאה לפועל שיורה על ביטולו של היות המבקש חייב בתיק ההוצאה לפועל. דיון בבקשה התקיים ביום 22.6.2009, ובהחלטה מאותו יום קבע כבוד הרשם (כתוארו אז) עבאס עאסי, שאינו מוסמך לדון בבקשה, ולפיכך הוגשה תובענה זו.

טענות המבקש

6.         טענות המבקש הן שבעת הגעת המעקלים הייתה אשתו בבית, וביקשה שימתינו להגעתו. לאחר שהגיע, נהגו המעקלים באגרסיביות רבה, ואילצו אותו לחתום כאמור. לטענתו, התנהלות המעקלים הייתה בדרך של הפעלת לחץ שעלה לכדי סחיטה באיומים. המבקש שעמד במצב של חוסר ברירה, ואף היה מבוהל בשל נוכחות שוטר במקום, ניאות לחתום על מה שהתבקש לחתום. זאת הגם שהחוב שבגינו הוטל העיקול אינו חובו, המבקש לא הבין על מה חתם, מה המשמעות של הדברים או אלו השלכות יש לחתימתו. רצונו של המבקש לסיים את העניין מהר כדי שהמעקלים יעזבו את ביתו, גם נבע מהיותו חולה הסובל מבעיות בלבו.

7.         לאור העובדות כנטען על-ידי המבקש, טען שיש לבטל את היותו חייב בתיק ההוצאה לפועל בעיקר משני טעמים אלו: ראשית, חוק ההוצאה לפועל אינו מכיר באפשרות של הוספת חייב, ולפיכך חתימתו בטלה. שנית, החתמת המבקש על הטופס מהווה כפייה ולחלופין עושק, כמשמעותם בסעיף 17 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. זאת בעיקר לאור הלחץ שהופעל על המבקש והעמדתו בפני מצב של חוסר ברירה.

דיון בטענות המבקש לאור טענות המשיב

(1)        ההיבט העובדתי

8.         מקריאת תצהירי העדים ומקריאת פרוטוקול הדיון עולה שתיאורי המבקש רחוקים מלתאר את אופן התרחשות הדברים.

9.         המבקש אישר שחתם על הטופס, אך לא אישר את הוספת המילים "אני ערב" (עמ' 5 בפרוטוקול). הצדדים הסכימו שהדבר ייבדק על-ידי מומחה גרפולוג שמונה על-ידי בית המשפט, ובחוות-דעתו נקבע כי "קיימת סבירות ממשית שהכיתוב במסמך נכתב ... בידי מר דניאל שרווין" (המבקש). המומחה, מר שאול הללי, הסביר מה היו הקשיים הטכניים שבגללם היה קושי בעריכת ההשוואה, ובין השאר מספרן המועט של האותיות. בנסיבות העניין, ולאור מכלול הראיות, ניתן לקבוע שאמנם המבקש הוא שכתב לצד שמו את הסכמתו לערוב לחובותיה של אשתו.

10.        מעדויותיהם של מבצעי העיקול, מר יצחק כ"ץ, בעל תפקיד בביצוע הצו, ושל מר שלום איטח שסייע בכך, עלה שהתהליך היה ממושך יחסית למקובל, ונמשך למעלה משלוש שעות. לאחר רישום המיטלטלין ניאותו להמתין לבעלה של החייבת, המבקש, והמתינו לו שעה ארוכה מחוץ לביתו. לאחר דין ודברים בין המעקלים לבין המבקש, הוצע הרעיון שהמבקש יחתום על נכונותו לערוב לחובותיה של אשתו ולכך שויהיה חייב נוסף (עדות כ"ץ - עמ' 9-6; עדות איטח - עמ' 19-14).